לו רק יכולתי

גם כשהייתי ילד קטן ידעתי.

לו רק יכולתי, חשבתי אז, הייתי...אבל לא יכולתי ,את זה גם ידעתי אז.

כילד קטן ידעתי שבפינת הסלון, על המדף התחתון ישנו אלבום שבו התמונות ישנות.

ישנו שחור וגם מעט לבן.

האלבום מונח בפינה בן קודש לחול, בן שתיקה למילה.

רק בתמונה אחת עומדים כולם יחד, פעם אחת ויחידה. לנצח.

משפחת דוניץ, עיירת ז'טל, פולין, 1934.

לו רק יכולתי, חשבתי כילד קטן, הייתי מציל את כולם.

אבל ילד קטן לא יכול להציל את מה שיש רק בתמונה.

גם את זה ידעתי אז.

לו רק יכולתי לדבר אל יקירי בתמונה הייתי אומר להם

שלפחות דבר אחד כן אוכל לעשות, גם כשאני גדול.

את התמונה אני יכול לשמור. לנצח.

וכשאני מתבונן בסבתי, היחידה עם חיוך על שפתיה, אני מדמיין לעצמי

שאני שומע את קולה מתוך התמונה- "תודה."

לו רק יכולתי.

לו רק יכולנו.

--

רוני דוניץ, 23.11.2024