הקשר הביולוגי של התבונה: התוצאות כבר איתנו





התבונה היא נושא שמרתק אותי.


עוד יותר , מרתק אותי הנושא של פיתוח התבונה בשלבים המאוחרים של חיינו. לא סתם ככה החלטתי להקים אתר אינטרנט המוקדש כולו לנושא, להעביר את מרבית זמני במחקר, לימוד ועשייה בתחום הזה.


אך לא פעם הפריעה לי המחשבה שלמעשה לא כל-כך יודעים להגדיר תבונה מהי. כך ששמעתי את הפודקסט בנושא הבא על ספר חדש בתחום חדש הקשבתי בהתלהבות רבה, אשמח כאן לספר קצת ממה שלקחתי הלאה בנושא המלהיב הזה.


הספר נקרא:

"Wiser: The Scientific Roots, Wisdom, Compassion, and What Makes Us Good."


Dr. Dilip Jeste


הספר נכתב על ידי פרופסור דיליפ ג'סטה, מאוניברסיטית קליפורנה, ניורו-פסיכיאטר בכיר, מנהל מרכז להזדקנות בריאה, שחוקר במשך כ-20 שנה את הקשר בן הזדקנות בריאה והשורשים של התבונה האנושית. דר. ג'סטה, שנולד וגדל בהודו, מספר שהיה צריך ללכת נגד הזרם בכל שלב של התפתחותו המקצועית ברפואה. לדבריו, אמרו לו שכרופא לא כדאי לעסוק בפסיכיאטריה, אל לו להתעסק עם זקנה כי "בשביל מה לך לעסוק בנושא כה קודר ומדכא?", ולבסוף, "תעזוב את נושא ה"תבונה" כי זה נושא "לפילוסופים ופסיכולוגים- לא רופאים." דר. ג'סטה קרא תיגר על כל ההנחות האלה ולהלן טעימות שונות מתוך דבריו והמלצותיו:


התובנה והגיל


" למרות הדעה הרווחת בציבור: נכון שהבריאות הגופנית של האדם יורדת עם ההזדקנות, אך בריאות הנפש משתפרת לעתים קרובות. ככל שאנשים מתבגרים גיליתי שאנשים רבים התחילו להיות מאושרים יותר, מרוצים יותר. הם יכולים להתמודד עם לחצים בשוויון נפש גדול יותר מכפי שעשו כשהיו צעירים יותר."


האם יש משמעות אבולוציונית לזקנה אצל האדם?

התחלתי לחשוב גם מה המשמעות של הזדקנות האדם? על פי ההשערה של דרווין על הישרדותם של החזקים ביותר, בעלי חיים חיים רק כל עוד הם תורמים להישרדותם של המינים, וזאת על ידי הולדה. כך שבעלי חיים, כאשר הם מייצרים ילדים, הם תורמים להישרדותו של המין. אבל מגיע הזמן בו החיות מאבדות את פוריותן. בטבע, בעלי החיים הגדולים יותר מתים זמן קצר לאחר שהם מאבדים את פוריותם והופכים לחלשים פיזית...


...אבל תסתכל על בני האדם - תוחלת החיים שלנו גדלה בהדרגה. אורך החיים כיום הוא 80 שנה בארה"ב. בעוד כמה עשורים זה יהיה 90. מה שלא השתנה הוא גיל המעבר אצל נשים, ואנדרופוזה אצל גברים. זה בערך 45 עד 50. אז אם מישהו חי עד גיל 90, זה אומר שהוא בילה את מרבית חייו ללא פוריות - זה אומר מבלי לתרום להישרדות המין, והם גם הולכים ונחלשים פיזית. אז למה הטבע צריך לאפשר זאת? מדוע הטבע צריך לאפשר לבני אדם לחיות עשרות שנים לאחר איבוד הפריון בזמן שהם גם מאבדים יכולות פיזיות? חשבתי שמשהו חייב להשתפר עם ההזדקנות, ומה זה יכול להיות?


אז עשינו כמה מחקרים על אושר ואורך חיים, ומצאנו שלמרות שהבריאות הגופנית יורדת בחיים מאוחרים יותר, האושר, הרווחה, הסיפוק מהחיים, כולם מכוונים לכיוון ההפוך. מגיל 20 עד 100, שביעות הרצון, האושר, הרווחה גוברים. זה באמת מראה שהנתונים שלנו הראו שההזדקנות אינה רק 'קודר ואבדון', יש קשר לאושר שהולך וגובר."


מה מרכיב את התבונה?


עשינו סקירת ספרות בינלאומית על ההגדרה למילה "תבונה" ומצאנו באופן כללי חזרה על כמה תכונות:


1. היכולת להתבונן בעצמך פנימה ("רפלקציה")

2. התנהגויות "פרו-סוציאליות", דברים שאנחנו עושים למען אנשים אחרים ולא למען עצמנו. אלה דברים כמו אמפתיה, חמלה, אלטרואיזם.

3. ויסות רגשי, שליטה ברגשות שלנו.

4. קבלת אי וודאות וקבלת מגוון נקודות מבט - שאני אומר שיש לי אמונות מסוימות, אבל אני יכול להבין מדוע אנשים אחרים עשויים להבין, להאמין ולנהוג אחרת ממני.

5. החלטיות - שמצד אחד, אנו מקבלים אי וודאות ושונות, אך אינך יכול לשבת על הגדר כל הזמן ואומר, "זה יכול להיות נכון, זה יכול להיות נכון." אתה צריך לקבל החלטה כשצריך אותה. אז זו ההחלטיות.

6. האחרון הוא רוחניות. פירוש רוחניות הוא חיבור מתמשך עם משהו או מישהו. בין אם זה אלוהים, זה הנשמה, התודעה, הטבע, מה שלא יהיה.

מה שמעניין לציין הוא שבדקנו את זה מול תרבויות שונות וזמנים שונים, מצאנו הלימה די גדולה, השוני היה יחסית קטן."


ביסוס ביולוגי


"הדמיון שמצאנו על ציר הזמן ובן תרבויות נתן לנו את התחושה שהתבונה חייבת להיות מבוססת ביולוגית, בגלל זה היא לא משתנה. וכך, אם הוא מבוסס ביולוגית, היכן הוא מבוסס במוח? כך שהמשך המחקר יהיה למצוא היכן במוח התבונה ממוקמת...."


[הערה שלי: מפאת אורך המאמר לא אכנס לפירוט הנושא, ניתן להקשיב להקלטה ולקרוא את התמלול שלה כאן."]


"...כשאני אומר שהתבונה מבוססת ביולוגית, זה לא אומר שאין לה היבטים פסיכו-חברתיים או תרבותיים. בכלל לא. אני מאמין שביולוגיה וסוציולוגיה ופסיכולוגיה, הם משולבים מקרוב. זה כמו מה שפרויד אמר, "פסיכולוגיה רוכבת על גב הפיזיולוגיה". אבל תרבות משפיעה על ההתנהגות שלנו, ההתנהגות שלנו משפיעה על המוח והמוח משפיע על ההתנהגות. אז זה דבר ממש דו כיווני. הנקודה שלי לא הייתה שהיא מבוססת רק ביולוגית, אלא שהיא גם מבוססת ביולוגית. בכלל לא שולל היבטים תרבותיים, חברתיים. זה ביולוגי ופסיכולוגי- הכל משולב."


תבונה- לפעמים יותר ולפעמים פחות


"...זה לא שיש אנשים שנבונים ויש אנשים שלא נבונים. לכולם יש תבונה, אך המידה בה יש להם תבונה משתנה. זה כאילו שלכולם יש אינטליגנציה, אבל כמה אינטליגנציה זה משתנה מאדם לאדם. אז תבונה היא משהו שיש לנו, ובמובן מסוים, חלק מזה יש לנו כבר מההתחלה. ואנחנו רואים שגם אצל ילדים צעירים - חלק מהילדים, אפילו בגיל שש, שבע, שמונה, הם כל כך נבונים, כל כך מלאי-חמלה, ואחרים הם בדיוק הפוך. ועדיין, התבונה מתגברת לעיתים קרובות עם התנסות והזדקנות. אנו רואים בעצמנו שככל שאנחנו מתבגרים, אנחנו פחות נלחצים מדברים שהטרידו אותנו מאוד כשהיינו צעירים יותר. אנחנו לוקחים את הדברים צעד אחר צעד. מחקרים הראו שאנשים רוכשים יותר חמלה עם הזמן כלפי אחרים מכיוון שעברנו משהו כבר בחיינו. זה כמו שילד רואה ילד אחר מחליק מעל קליפת בננה, הוא צוחק. אבל לאחר זמן מה, הוא עצמו נופל על קליפת בננה, כך שבפעם הבאה שהוא יראה עוד אחד, הוא יהיה הרבה יותר אדיב אליו...


זה מה שקורה בחיים. לאחר אירועי חיים שונים, אנו מתבגרים, אנו נבונים יותר ושולטים יותר ברגשותינו. אנו מתבוננים יותר בעצמנו. אנו הופכים לחומלים ומווסתים רגשית יותר. אנו מקבלים אי וודאות וגיוון. בסדר, זה לא קורה לכולם. יש אנשים מבוגרים שהם מאוד לא נבונים ואנשים צעירים יותר נבונים. אבל בגדול, זה יכול לקרות ככה. זה יכול לקרות אם אנשים פעילים - פעילים פיזית, פסיכולוגית, חברתית וקוגניטיבית...שוב, יש ביולוגיה מאחורי זה. בגיל מבוגר, בדרך כלל המוח מתכווץ. אנו מאבדים נוירונים וסינפסות. עם זאת, אצל אנשים ששומרים על עצמם פעילים, יש משהו שנקרא "נוירו פלסטיות של ההזדקנות". המוח ממשיך להתפתח, ואבולוציה זו של המוח עשויה לעזור להסביר מדוע רכיבי חוכמה מסוימים גדלים עם ההזדקנות.


פסיכיאטריה חיוביות


הפסיכולוגיה החיובית בעולם מאוד בולט, היא הפכה לחלק מהלקסיקון הפורמלי. אני חושב שחשוב שבצד הרפואי, שפסיכיאטרים יהיו שם גם, לכן התחלתי את ה"פסיכיאטריה החיובית". הגדרתי פסיכיאטריה חיובית כמדע ויישום של פסיכיאטריה המתמקדים בשיפור הרווחה והאושר על ידי קידום היבטים חיוביים כמו חוסן, אופטימיות, חמלה וחוכמה.

גיליתי שבפסיכיאטריה, בדרך כלל אנו מבקשים מה לא בסדר עם המטופל, ואנחנו מאבחנים אותם ואנחנו מטפלים בהם. אנחנו לא שואלים אותם מה נכון איתם. אתה לא שואל אותם מה הם אוהבים בעצמם...הגיע הזמן